נמצאה כלכלה כתיאוריה חברתית , ראיון עם פרופסור עמוס ויצטום

מאת: מתן בר סלע, הילה אלאלוף, אליה יכין, אבישי גרין


בחלק הראשון של הראיון התחלנו להציג את ביקורתו הלא-שגרתית של פרופסור עמוס ויצטום על המחשבה הכלכלית העכשווית. בפרט עסקנו בהרחבה בהפרדה שהתאוריה הניאו-הקלאסית מבצעת בין מקצוע הכלכלה לבין שאר התחומי החברה. כתבה זו מציגה את ביקורתו של ויצטום על הפרדה זו ומחדדת את הפער המהותי שהוא מזהה בין כלכלה מנותקת מהחברה לכלכלה כתאוריה חברתית.

אז התאוריה הניאו-קאלסית מכפיפה את החברה לכלכלה. מה הבעיה?

״הצעד הראשון״, מבהיר ויצטום , ״הוא להיות מודעים לכך שנעשתה פה בחירה. זאת אומרת שבחרנו להכפיף את מדעי החברה לניתוח הכלכלי ולא להפך. בחירה שכזו דורשת הצדקה. מבלי להיכנס לשאלה אם הבחירה נכונה או לא, צריך להוכיח שהאפשרות השנייה עדיפה על הראשונה. בינתיים לא הוצגה הוכחה כזו ולכן הבחירה אינה מובנת מאליה. מבחינה היסטורית הכלכלה המדינית המקורית, הקלאסית, עסקה בהשפעות של כל המחלקות האחרות בחיי החברה על הכלכלה. הכלכלה המדינית היום מנסה לקבוע כיצד ראוי להתנהל בחיי החברה דרך ההיבט הכלכלי. לא ברור מה הביא להיפוך הזה בקו המחשבה אבל אין סיבה ברורה להעדיף אותו על הגישה הקלאסית. האם הבנת האינטראקציה הכלכלית תלויה בהבנת טבעם ומהותם של תחומי המחלקות האחרות (סוציולוגיה, מדע המדינה, תקשורת, פילוסופיה וכן הלאה), או שהבנת תחומי המחלקות האחרות תלויה בהבנת הכלכלה? זו בעצם מהות הוויכוח. כפי שאתם מבינים, אני סבור שהגישה הראשונה היא הנכונה. "

זה ויכוח נורמטיבי או מתודולוגי? כלומר, יכול להיות ששתי הגישות לגיטימיות וצריך פשוט להכריע ביניהן לפי המטרה שלנו, או שאחת פשוט נכונה יותר מהשנייה? 

״זהו ויכוח מתודולוגי שמהותו היא  ההיגיון. זו אינה שאלה אם אני אוהב את המודל או לא. השאלה היא אם המודל הוא נכון או לא. בגישה המודרנית ישנו, לדעתי, כשל הגיוני. המודל הכלכלי של תפישת היחיד בתיאוריה הניאו-קלאסית הוא תוצאתני במהותו, בשעה שברור למדי שחלקים גדולים מחיי החברה שלנו נשענים על דפוסי התנהגות שאינם ניתנים לייצוג תוצאתני. למשל, אם אנו מאמינים שלאנשים יש עקרונות בחיים שאינם סחירים או ברי תחלופה הרי שלא ברור שניתן להסביר את כל הפעולות כתוצאה של העדפה על תוצאות.״

יענה לך כלכלן מן השורה ויאמר: אני לא חייב למדל את העקרונות, מספיק שאני יודע מה יהיו התוצאות של הפעולות של אנשים שמבוססים על אותם עקרונות. 

״אבל אתה לא יודע מראש מה יהיו התוצאות של הפעולה הספציפית שלך. אימוץ של עקרונות התנהגות יכולים לנבוע מטענה כללית לגבי התוצאות (מעין גרסא של הצו הקטגורי של עמנואל קאנט) אבל הפעולה הספציפית אינה נעשית מתוך ציפייה לתוצאה ספציפית. אדם, למשל, שנוהג ביושר מתוך עיקרון שנגזר מההנחה שחברה לא יכולה להתקיים אם לא כולם ינהגו כך, אינו נוהג כך משום שהוא מצפה שפעולתו תיתן לו גמול מסוים. הוא נוהג כך בלי שום קשר למה תהייה תוצאת פעולתו הישירה. ואם לא קיימת יכולת להכיל את העקרונות הללו במודל הכלכלי, לא ניתן לצפות ולהעריך נכון את התוצאות האמתיות של האינטראקציה האנושית.״

"אך הבעיה", מסביר פרופסור ויצטום, "עמוקה יותר. לתחום הכלכלה ישנו מאפיין המשותף למדעי החברה בכלל ושאינו קיים באותו אופן במדעים המדויקים: התאוריה עצמה משפיעה על מושא המחקר. פירושו של דבר, במילים פשוטות, הוא שאם הפרטים מכירים את התיאוריה, הרי שהתנהגותם תנבע מהכרת התיאוריה שמניחה את התנהגותם באופן מסוים".  עדות אחת לקונספט זה הינה שורה ארוכה של ממצאים בתחום הכלכלה ההתנהגותית המראים כי סטודנטים לכלכלה התנהגו בצורה אנוכית הרבה יותר בניסויים מנבדקים אחרים. "מן הסתם, ניבויי התיאוריה יתממשו – אך לא משום שהם נכונים באופן אוניברסאלי, אלא רק משום שהפרטים מכירים את התיאוריה ולכן מתנהגים לפיה. אם הכירו תיאוריה אחרת, אולי היו נוהגים באופן שונה. ברגע שמקצוע משפיע על מושא המחקר שלו, השימוש באמות מידה של נכון או לא נכון מאבד מעט ממשמעותו. התיאוריה במצב כזה עלולה להפוך לאידאולוגיה.״

רציונליות

שורש ההבדל בין תפישת הכלכלה הניאו-קלאסית המקובלת לבין זו של פרופסור ויצטום נעוצה בדרך שבה התאוריה רואה את דמות האדם, ובתוך כך, בדרך שבה היא מנסחת את מושג הרציונליות. "התאוריה הניאו-קלאסית", מסביר פרופסור ויצטום, "משתמשת במושג של רציונליות אינסטרומנטלית (רציונליות שנמדדת על ידי התאמה בין פעולותיו של אדם לבין קידום מטרותיו). אבל אפילו מקס וובר (כלכלן, סוציולוג והוגה גרמני פורץ דרך) שהגה את המונח, הגדיר גם סוג נוסף של רציונאליות שנראה הרבה יותר רלוונטי ומציאותי מהמושג אותו אימצה התיאוריה הניאו-קלאסית. הכוונה היא לרציונאליות אקספרסיבית, או ערכית (רציונליות הנמדדת על ידי התאמה בין פעולות הפרט לערכיו ואישיותו). האם אקט הרואי, לדוגמא, הוא אקט רציונלי? נאמר ואתה הולך ברחוב ורואה בניין בוער, ובחלונו אישה יפה צועקת לעזרה (ובנוסף נניח שאתה רואה שעל ידה טבעת נישואין כך שברור שלא תצא לך חתונה מהסיפור). האם תהיה זו פעולה רציונלית להיכנס לבניין ולעזור לה? זוהי כמובן דוגמא קיצונית, אך ישנן פעולות רבות שאנשים עושים מכיוון שהם חושבים שנכון לעשות אותם ולא משום שהגמול עליהן מצדיק את העשייה".

אפשר לטעון שאם תעזור זה כנראה בגלל שזה התאים לאיזשהו אינטרס שלך.

״זה נכון שיש הטוענים שאפשר, כביכול, להסביר כל דבר כאקט של אינטרס אישי. לא ברור לי כיצד זה יעבוד במקרה הזה ולא ברור לי שזה נכון. יש עדויות בשפע מעולם החי לכך שפרטים מבצעים פעולות שאינן ניתנות להסבר שכזה. כמובן שניתן לומר שפעולות מסוימות משרתות ערכים ורעיונות כלשהן ולכן הן רציונאליות, אבל יש הבדל עצום בין שיקול דעת שמשרת את היחיד באופן ישיר ופעולה שמיטיבה עם הערך או הרעיון אך לא בהכרח עם היחיד הפועל.” נשאלת השאלה – האם פעולות שכאלו אינן רציונליות? “וובר לא חשב כך. הוא האמין שאפשר להגדיר רציונליות בצורות שונות. ברגע שמגדירים רציונליות בצורה שונה מההגדרה האינסטרומנטלית של התיאוריה הניאו-קלאסית, כלומר ברגע שמשלבים בהגדרה אלמנטים נוספים מחיי החברה של היחיד, נקבל ניבויים שונים לחלוטין לגבי טבע האינטראקציה הכלכלית, תוצאותיה ומשמעותה".

"במילים אחרות, לפעול באופן מוסרי כדי לתמוך במערכת ערכית המוגדרת על חברת אנשים החיים על פני תקופות רבות איננו יכול להיות מוסבר כאקט אינטרסנטי, שכן הפרט יכול להרוויח הרבה מלסטות מהקו ולקבל מעט מאוד מדבקות בו".

האם הכלכלה צריכה להתייחס למסגרת החברתית?

"בוודאי שכן. כלכלה לא עומדת בפני עצמה, והסיבה היחידה לטענה שהיא כן כזו היא ההנחה שהיא אוניברסלית: שבכל מקום בעולם ובכל זמן אנשים תופשים את הבעיה הכלכלית באותו אופן, מתנהגים לפי אותם עקרונות, ושהפתרון המוסדי לבעיה הכלכלית הנגזר מהתיאוריה הניאו-קלאסית מתיישב עם כל מערכת ערכים אפשרית. וזה אכן מה שהתאוריה טוענת – שהפתרונות שלה נכונים לכל חברה אפשרית, בכל מקום ובכל זמן".

"ואולם, הניסיון ליישב את התיאוריה עם כל ערך אפשרי יוצר פרדוקס. נניח שבחברה מסוימת אנשים חושבים ששוויון הוא ערך חברתי חשוב ושהם לא היו רוצים לחיות בחברה לא שיוויונית. ואולם, המערכת הכלכלית שבה הם פועלים מובילה לאי שוויון מאוד גדול. מן הסתם, אנשי החברה ירצו לתקן את העוול. האם ניתן לעשות זאת מבלי להתערב במערכת? על פי התאוריה הנאו-הקלאסית, בוודאי שלא: מיסוי יהיה לא-יעיל ויפגע בתמריצים, לפחות בהעדר מס מסוג ה- lump sum (המס היחיד האפשרי שהינו יעיל מכיוון שאינו פוגע בתמריצים). מכיוון שכולם מונעים על ידי אינטרס פרטי הרי שגם החברתי כפוף לאינטרס זה ולכן כל התערבות למען מימוש רעיון קולקטיבי תוליך את הפרטים לחמוק מחובתם החברתית. ואולם משהו לא ברור בניבוי הזה: מדוע שאנשים שרוצים לחיות בחברה צודקת יגיבו במשיכת תרומתם לחברה כשזו מנסה לממש את ערכיהם? במילים אחרות, מדוע שאנשים שרוצים חברה שיוונית יגיבו למיסוי בצורה שתביא לאי-יעילות?".  סתירה שכזו, לדעת ויצטום, היא רק דוגמא לכך שטענת האוניברסליות של התאוריה הכלכלית היא שגויה: התאוריה אינה יכולה להתיישב באמת עם כל מסגרת ערכים".

"יתרה מכך, כלכלנים רבים מלגלגים על רעיון הערכים וטוענים שאלו נוצרים ליד שולחן ארוחת הערב ואינם אלא דברי להג. בסופו של דבר, כך הם טוענים, כאשר באים הדברים לידי פעולה – ישנו רק מניע אחד. בעולם הכלכלה נוהגים באופן אחד, ובעולם שמחוץ לו (בבית, בחברה) ייתכן כי נוהגים אחרת". אך ישנה בעיה רצינית עם קו מחשבה מסורתי זה, אומר ויצטום. "מכיוון שרוב האנשים מבלים את רוב זמנם בעבודה, דהיינו רוב זמנם הם 'בתחום הכלכלי', המחשבה שהם מפרידים בין 70% מחייהם לשאר זמנם מציגה אותם כבעלי סוג של סכיזופרניה. הרעיון שיש אנשים שיכולים לחלוטין להפריד את התחום הכלכלי משאר תחומי החיים – גובל באבסורד".Israel_Housing_Protests_Tel_Aviv_August_27_2011

עוד דוגמא אותה מזכיר ויצטום, המגיעה מכלכלה ניסויית-התנהגותית אותה הזכרנו לעיל, שם בצעו מחקרים רבים על משחק האולטימטום (משחק בו שחקן אחד מציע לשחקן שני כסף והשחקן השני יכול או להסכים – ואז שני השחקנים מקבלים את הסכום המוסכם, או לדחות – ואז אף אחד לא מקבל כלום). "תיאוריית האדם הרציונלי כפי שאומצה בכלכלה טוענת כי על השחקן השני להסכים לכל סכום כסף אותו השחקן הראשון יציע לו – גם אגורה, כי זה ישפר את מצבו ההתחלתי בו לא היה לו כלום. כמו כן, על השחקן הראשון להציע את הסכום המינימלי, כי כך הוא ימקסם את התועלת של עצמו. אבל מה שאנחנו רואים בפועל הוא שהשחקנים הראשונים בדרך כלל מציעים כ- 40% מהסכום, וכי כשמציעים פחות מזה, השחקנים השניים לא מסכימים לקבל את הסכום".

"אפשר להמציא הרבה סיפורים למה התחזית הכלכלית לא מתממשת כמצופה, כמו למשל לומר שהשחקנים אינם רציונליים. ישנו ספר בשם the foundation of human sociality בו מתוארים התוצאות של ביצוע משחק האולטימטום באסופה גדולה של שבטים פרימיטיביים ברחבי העולם. מה שבולט שם זה שהתוצאות שונות לחלוטין בין קבוצות שונות של אנשים. ולכן כאשר כלכלנים מצביעים על מודל אחד אוניברסלי, מגוון התוצאות העצום הוא עדות לחוסר הסימוכין במציאות לתפישת הרציונאליות האינסטרומנטאלית".

"ברגע שמשתמשים בפונקציית תועלת כפי שהכלכלה תופשת אותה, מניחים באופן מיידי שאנשים הם אופורטוניסטים, וזו אינה אמירה ניטרלית על המין האנושי. האם אדם יכול להיות אופורטוניסט בנושא כה חשוב כמו הכלכלה ובאותה עת ממש להיות נדיב בדברים אחרים?"

כתבה זו יחד עם הכתבה שקדמה לה, עסקהו בביקורתו של פרופסור ויצטום על המחשבה הכלכלית המקובלת כיום. בכתבה הבאה, האחרונה בסדרה, נפנה את מבטנו לעבר הנושא המעסיק אותנו כסטודנטים יותר מכל: מקצוע הכלכלה כפי שזה משתקף בעולם האקדמיה. לא תופתעו כנראה לשמוע שגם בתחום זה יש לפרופסור ויצטום המון מה לומר.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s