חלקו השני של הראיון השני בסדרת הפרופסורים של האוניברסיטה- פרופסור ששינסקי (חלק ב')

מאת: אסף אברהם

השתתפו: אבישי גרין ומתן בר סלע.


ישבנו, שלושה סטודנטים, בפינת הקפה של סגל המחלקה לכלכלה, לשיחה עם פרופסור ששינסקי. ביקשנו לשמוע את דעתו על תוכנית הלימודים בכלכלה. הבענו תחושה כללית שלימודי הכלכלה באוניברסיטה העברית אינם נותנים תמונה אמינה של המציאות הכלכלית. הבענו תסכול שאין בידי הסטודנטים די כלים וידע כדי לבחון את מידת הרלוונטיות של המודלים הכלכליים הנלמדים. "התחושה היא שהתכנים בלימודי הכלכלה רחוקים מאוד מהשיח הכלכלי הנוכחי בישראל ושהלימודים אינם מקנים את הכלים להבין ולהשתתף בשיח". לתחושתנו, לימודי הכלכלה  תיאורטיים מדי, מנותקים מהמציאות הכלכלית, ומוטים פוליטית לכיוון ניאו-ליברלי.

מלבד הציטוט המתבקש "מי שלא היה סוציאליסט עד גיל 18 הוא חסר לב, מי שנשאר סוציאליסט אחרי גיל 18 הוא חסר שכל"  היה לששינסקי הרבה מה לומר על הנושא. הוא החל בסקירה היסטורית של לימודי הכלכלה, כדי להסביר כיצד הם עוצבו.

הרדיקאלים של הרווארד

לדברי ששינסקי, באקדמיה הכלכלית מאז ומתמיד היתה דרישה לרמת יסודיות גבוהה ולהתבססות על ממצאים אמפיריים. לכן דיסציפלינת הכלכלה במהותה איננה מתישבת עם תיאוריות רדיקאליות. אין מקום בכלכלת המיינסטרים לתיאוריות שאינן מבוססות אימפירית. אין מקום לתיאוריות כלכליות שאינן נתמכות במודלים כלכליים מפותחים.

עם זאת, סיפר לנו ששינסקי, בסוף שנות השישים ובתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת היתה תקופה בה כלכלנים אמריקאים רבים פיתחו תיאוריות שלא התאפיינו בזהירות המדעית האופיינית לדיסציפלינה. זו היתה תקופה של מלחמת וייטנאם, והמרקם החברתי האמריקאי ידע בשנים אלה תמורות גדולות. רוח התקופה חלחלה גם לאקדמיה, ואפילו בהרווארד החלו כלכלנים להביע דעות שחורגות מהנורמה. כלכלנים אלה, אשר נקראו "הרדיקאליים", קראו תיגר על אקסיומות הכלכלה ולקחו את המחקר הכלכלי לכיוונים ניאו-מרקסיסטים. סטיבן מרגלין וסמואל בולס, הבולטים שבקבוצה זו, ערערו על ההנחות של מקסום רווח כתמריץ אופטימלי עבור פרטים ועבור פירמות, ולקחו את חקר תורת הפירמה לכיוונים של "הפרד ומשול".  אולם, כבר באמצע שנות השבעים, חזרה האקדמיה הכלכלית האמריקאית לשמרנות הטיפוסית שלה, ואותם כלכלנים למעשה, נפלטו מהמוסדות האקדמיים המובילים. רבים מהם עברו לאוניברסיטאות יותר צנועות בהשפעתן, כמו אוניברסיטאות אמהרסט ואוניברסיטת יורק, בהן המשיכו לחקור וללמד כלכלה רדיקאלית. בהרווארד, ובשורת האוניברסיטאות האמריקאיות המובילות בעולם, לא נותר מקום לרדיקאליות כלכלית. "באקדמיה האמריקאית", סיכם ששינסקי, "אין מוכנות להכיל תיאוריות כלכליות שאינן נשענות או מתכתבות עם התיאוריות המקובלות. מסיבה זו, אין כיום מקום לרדיקאליות במיינסטרים האקדמי העולמי". הציפייה היא לתיאוריות מבוססות מודלים שמתישבות עם מודלים בסיסיים יותר של הכלכלה, כמו אלה של תורת הצרכן ושל תורת הפירמה.

כלכלה התנהגותית

הראשונים שהחלו לערער על האקסיומה הכלכלית לפיה הפרט פועל ברציונאליות, וגם לזכות לאהדה בקהילה האקדמית היו חתן פרס הנובל דניאל כהנמן ועמוס טברסקי (בוגרי האוניברסיטה העברית). הם ערכו עשרות ניסויים התנהגותיים בהם בחנו את הנחת הרציונאליות בכל מיני מצבים. כהנמן וטברסקי מיפו בעבודתם מגוון מצבים בהם ניתן לחזות התנהגות בלתי-רציונאלית של פרטים. הם גילו כי בני אדם נוטים להיעזר בכללי אצבע בעת בקבלת החלטות, ושבמצבים מסוימים כללי האצבע הללו מובילים לקבלת החלטות שאינן אופטימאליות. בנוסף, כהנמן וטברסקי הראו שבעת קבלת החלטות, פרטים נוטים להיות מושפעים באופן לא מודע מ"סביבת ההחלטה". למשל, הם הראו כיצד האופן בו הצעה עסקית תנוסח עשוי להשפיע באופן מובהק על החלטת המשקיע. תופעה זו נקראת "Framing" או "מסגור".

"הם נתנו דוגמאות משכנעות לאי-רציונאליות, אני מודה. אבל בכל זאת, אלה רק דוגמאות", אומר ששינסקי ביחס לכהנמן וטברסקי. הוא מכיר בקיומם של מצבים בהם פרטים פועלים בחוסר רציונאליות באופן שיטתי, אך מזכיר שאלה מקרים יוצאי דופן. "לרוב, פרטים פועלים ברציונאליות". הסתייגות נוספת מצדו: "הם יצרו מודל נפרד לכל סוג של אי-רציונאליות." ששינסקי, בהיותו כלכלן יסודי, מצפה למודל אחיד בעל מספר הנחות מצומצם, שביכולתו לתאר מגוון רחב של תופעות. "קל לדבר על חוסר רציונאליות, אך קשה למדל אותה".

דעתו של ששינסקי על תגליות הכלכלה ההתנהגותית היא במידה רבה גם דעתו על לימודי הכלכלה. "בכלכלה לומדים מודלים שעליהם להיות פשוטים ומקיפים". המודלים הקלאסיים של מיקרו-כלכלה, אותם אנו לומדים, עומדים בתנאים אלה. "זהו מודל יפהפיה, בנוי אבן על אבן", מסביר ששינסקי. ההנחות הן פשוטות, והמודלים מסוגלים לתאר מגוון רחב של תופעות. הכלכלה ההתנהגותית עוד לא שם. "עוד אין די מודלים התנהגותיים שניתן לשלבם במודלים הכלכליים הקיימים. עוד לא ניתן למפות אי-רציונאליות באמצעות מודל שיהיה תואם גם עם המודלים הקיימים. כאמור, המצב כיום הוא שלכל סוג של נטייה לאי-רציונאליות קיים מודל משלו. הכלכלה ההתנהגותית, אם כך, טרם הבשילה, ולכן אין זה פשוט לשלבה בתוכנית הלימודים בכלכלה".

לא ניתן ללמוד קורס בכלכלה התנהגותית

סיבה נוספת שלא ניתן ללמד כלכלה התנהגותית בתואר הבוגר היא שעל-מנת להבינה, יש קודם כל ללמוד את הבסיס. "יש ללמוד היצע וביקוש של עגבנייה ושל מלפפון לפני שעוברים להכין סלט". כדי להבין את המודלים ההתנהגותיים, יש לשלוט היטב במודלים הכלכליים הבסיסיים. בז'רגון הכלכלי, בתואר ראשון לומדים על ההתנהלות הכלכלית של ההומו-אקונומיקוס. רק בתואר שני לומדים על ההתנהלות כלכלית של ההומו-ספיאנס.

לסיכום, ששינסקי הסביר שהמודלים שאנו לומדים בתואר ראשון, אותם אנו מפרשים בתור מודלים ניאו-ליברליים, הינם למעשה הבסיס היסודי של הכלכלה. כשלים של השוק ושל קבלת ההחלטות של הפרט והפירמה, ניתן להבין לעומק רק לאחר הפנמה של מודלים בסיסיים אלה.

אז איפה הבעיה?

הבעיה היא שלנו, כמו לסטודנטים לכלכלה רבים אחרים מפריע שלא נזכה להיתקל במודלים של כלכלה התנהגותית במהלך התואר. מפריע שנקבל תמונה מעוותת של התנהגות כלכלית. מפריע שבוגרי תואר ראשון בכלכלה בכלל, ובאוניברסיטה העברית בפרט, מפנימים במהלך לימודיהם את ההנחה שהאדם הינו הומו-אקונומיקוס, ושאלה מאיתנו שלא ימשיכו לתואר שני גם לא יזכו לגלות שהוא למעשה רק הומו-ספיאנס, ובעל יכולת רציונאלית מוגבלת. ששינסקי , עם כל הסתייגויותיו, מסכים שקיימת בעיה.

 ששינסקי מסכים שחלקים מסוימים במתכונת הלימודים של תואר ראשון בכלכלה טעונים שיפור. הוא מצביע על מספר תיקונים שיש לבצע: ראשית, יש להוסיף אלמנטים של כלכלכה התנהגותית ללימודי תורת הצרכן כבר בתואר ראשון. לדבריו, חשוב שבוגרי תואר יזהו מצבים בהם הפרט צפוי לפעול באופן בלתי-רציונאלי. דוגמא טובה לכך היא הכישלון המובהק של פרטים לחסוך לפנסיה. "בחיסכון לטווח ארוך", טוען ששינסקי, "ההשפעה של אי-רציונאליות היא כל כך משמעותית, שאין להתעלם ממנה. אנשים אינם חוסכים מספיק. יש כאן כשל אמיתי". לדבריו, בוגר תואר ראשון צריך להבחין שיש כאן בעיה. ששינסקי ציטט את הכלכלן הבריטי ארתור פיגו, לפיו "זוהי טעות להניח שלאנשים יש יכולות של טלסקופ". אנשים אינם רואים קדימה מספיק רחוק, ולכן אינם חוסכים מספיק לעתידם.

בנוסף, ממליץ לערוך שינוי בלימודים של תורת הפירמה. בפרט, התייחס ששינסקי לעליית השכר של "הזנב העליון" (שכר מנהלים) בשני העשורים האחרונים במדינות מסוימות, וביניהן כמובן שגם ישראל. לדבריו, "חובה שכל בוגר תואר בכלכלה יבין ששכרם של מנהלים כיום אינו נקבע על-ידי כוחות ההיצע והביקוש של שוק העבודה. זהו כשל שוק מסוג שמקובל לכנות 'כשל משילות'. על בוגר תואר להבין שהשכר של מנהל לעיתים אינו מייצג את תרומתו לפירמה".

  דעתו של ששינסקי כאמור, על אף שמרנותו, היה הכנסה של תכני כלכלה התנהגותית ללימודי הכלכלה והרחבה על אודות כשלי שוק. הבעייתיות בדבר היא שההתעסקות בנושאים אלה פותחת עולם שלם של שאלות פוליטיות ומוסריות. ההנחה שרווחת בקרב כלכלנים רבים, לפיה יש לצמצם את המעורבות הממשלתית בשוק ובחייו של הפרט, נשענת על ההנחה שהפרט יודע מה יעשה לו טוב ושהוא פועל ברציונאליות למימוש העדפותיו. אך מה אם הפרט אינו רציונאלי? מה אם אינו מסוגל לחסוך פנסיה מספקת? "השאלה היא כבר לא אם המדינה צריכה להתערב, אלא כיצד היא צריכה להתערב", אומר ששינסקי. "נשאלת כאן שאלה על מידת הפטרנליזם הרצויה של המדינה". העמקה אל תוך המשמעויות של אי-רציונאליות, אם כך, מחייבת גם העמקה אל תוך פתרונות ציבוריים לבעיות שנובעות מאי-רציונאליות.  זהו תחום טעון פוליטית ושנוי במחלוקת.

הכלכלה ההתנהגותית מציעה גם פתרונות לחלק מכשלי השוק שנובעים מהתנהלות בלתי-רציונאליות של הפרט. סגנון אחד של פתרונות, המכונה נאדג', ממליץ על מדיניות ציבורית של "פטרנליזם רך", לפיה יש לתקן את התנהגותם הבלתי-רציונאלית של פרטים לא באמצעות כפייה, אלא באמצעות "Framing" או "מסגור". למשל, שיטת נאדג' מציעה לשנות את החוק בארצות הברית, כך שמעסיקים יחויבו להפריש לפנסיה עבור שכיריהם, אלא אם כן אלה יבקשו אחרת. ההנחה היא שעצם העובדה שברירת המחדל של שכירים תהיה לחסוך תגרום לעלייה ברמת החיסכון לפנסיה עבור שכירים. דעתו של ששינסקי על נאדג' מהוססת. "נאדג' זה אוסף  של סיפורים יפים, אבל זה לא פיתרון כולל." לשאלות המוסריות והפוליטיות שנובעות מהכנסת תכנים של כלכלה התנהגותית לתוכנית הלימוד, אם כך, לא ניתן לענות בקלות, ובוודאי שלא בתואר הראשון.

לאן הכלכלה הולכת

כשאלת סיכום, שאלנו את ששינסקי אילו מקצועות אקדמיים יש לשלב עם לימודי כלכלה. "מתמטיקה וסטטיסטיקה", הוא ענה ללא היסוס. חקר הכלכלה התנהגותית, שהוא פרי השילוב של דיסצפלינות הכלכלה והפסיכולוגיה, קרוב לדעתו,  למצות את עצמו. כיוון מעניין נוסף הינו דווקא השילוב של כלכלה עם סוציולוגיה. לדעת ששינסקי ניתן ללמוד הרבה משילוב זה, גם על ההתנהלות של צרכנים, וגם על ההתנהלות של פירמות. "אבל כל זה נכון למי שרוצה להרחיב אופקים. למי שרוצה לסיים תואר ראשון וללכת לעבוד בבנק, מה שיש כיום זה טוב".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s