ראיון שני בסדרת הפרופסורים של האוניברסיטה העברית עם איתן ששינסקי (חלק א')

מאת: אסף אברהם, מתן בר סלע, אבישי גרין


הייתה זו שעת צהריים בה נפגשנו עם פרופסור ששינסקי במשרדו החדש, והקטן מידי לטעמו, שבמחלקה לכלכלה, האוניברסיטה העברית. "בדיוק חזרתי מכנס הרצאות בשוויץ", הצהיר וביקש מכל אחד מאיתנו לתפוס את מקומו במשרד.

הראיון עוסק בשתי סוגיות מרכזיות חשובות: הראשונה – המלצות ועדות ששינסקי הנוגעות למדיניות הפיסקלית של מדינת ישראל כלפי משאבי הטבע שלה: הקשיים בהוצאתם לפועל, תגובות הציבור וקבוצות האינטרס והפתרונות האפשריים שעדיין לא מומשו. הסוגיה השנייה היא דעתו של הפרופסור על מבנה ותוכן לימודי הכלכלה: מהחלטותיו שקיבל כשכתב את ספר הלימוד ל'תורת המחירים' ועד עמדותיו העכשוויות לגבי תוכן הלימודים, שלאורך השנים קיבלו פרספקטיבה חדשנית ויש שיאמרו מפתיעה.

אם כן, בכתבה זו נעסוק בחלקו הראשון של הראיון ובהמשך נפרסם את חלקו השני.

פרופסור איתן ששינסקי סיים תואר ראשון ושני באוניברסיטה העברית בהצטיינות יתרה ב1963. את הדוקטורט קיבל מאוניברסיטת MIT בשנת 1966. לסגל המרצים של האוניברסיטה העברית הצטרף בשנת 1967 והפך לפרופסור מן המניין בשנת 1974. החל משנת 1997 משמש כמבקר וכעמית באוניברסיטאות פרינסטון, MIT, קולומביה והרווארד. בנוסף, בשנים האחרונות מייעץ ששינסקי מטעם הבנק העולמי למספר ממשלות מזרח-אירופאיות (רומניה, פולין) ורוסיה בנושא של הקמת קרנות פנסיה צוברות. ששינסקי הוא חבר האקדמיה המלכותית השבדית למדעים, חבר זר של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים ובשנת 2011 קיבל בארץ את אות אביר איכות השלטון על פעילותו הציבורית.

נרדמו בשמירה

ששינסקי חצה בשנים האחרונות את גבולות האקדמיה ופרץ לתודעה הציבורית: הוא עמד בראש שתי ועדות שבחנו את המדיניות הפיסקאלית של מדינת ישראל כלפי משאבי הטבע שברשותה: הראשונה, שעסקה בגז הטבעי, הוקמה בשנת 1020 בעקבות גילוי מאגר הגז "לוייתן", והשנייה, אשר פעלה בשנה האחרונה, עסקה במשאבי הטבע באופן כללי.

 calcalistצילום: מיקי אלון (כלכליסט)

מקריאת מסקנות שתי הועדות שבראשן עמדת עולה תמונת מצב לפיה מדינת ישראל לא הרוויחה דבר ממשאבי הטבע שלה.

"אין שאלה", אומר ששינסקי, ומספר כי בתחילת דרכה של הועדה הראשונה ביקש מחברי הועדה לייצר מדרג המשווה בין 120 המדינות בעולם המייצרות גז ובודק את הכנסות המדינה מהמשאב, כאשר הכוונה הייתה ש"אם נראה שאנחנו במקום טוב באמצע, נתפזר." התוצאה? ישראל ניצבה במקום האחרון.

איך קרה שזה המצב?

"זאת שאלה טובה" משיב ששינסקי, "חשבתי עליה המון בחמש השנים האחרונות. בסופו של דבר, מישהו יהיה צריך לחקור ולכתוב:  איך קרה שבמדינת ישראל כל משאבי הטבע – מחצבות, גז, ים המלח, מים מינרלים – נמכרו ללא תמורה נאותה? למה זה קרה?"

ששינסקי מספר שמכירת רשיונות הגז היוו דוגמא לחיפוש רנטה (rent-seeking), תופעה בה גורמים משקיעים מכספם ומשפיעים על רשויות רגולטוריות על מנת להגדיל את חלקם בהון קיים ללא יצירת הון חדש. "הרישיונות לגז", מספר ששינסקי, "נמכרו תמורת כמה אלפי שקלים בודדים בהתחלה. כל אחד מכם," הוא פונה אלינו, הסטודנטים המופתעים, "יכול היה, עם קצת קשרים,  להיות בעל רישיון לגז בזמנו".  אנשים שקיבלו רישיון מכרו אותו מיד והרוויחו בגדול מתיווך, בלי צורך לעשות כלום. "רק בדרך מירושלים לתל אביב (שם מכרו את הרישיון), הערך של הרישיון הוכפל ".

עוד דוגמא היא הפרטת מפעלי ים המלח, שנמכרו לשאול אייזנברג ולאחר מכן למשפחת עופר. "לא קבעו תנאים לפיהם במקרה של עלייה במחיר האשלג [תרכובת של אשלגן, התוצר העיקרי של המפעלים] המדינה תקבל חלק מהרווחים, אלא קבעו מחיר נמוך שהיום נראה מגוחך. למה לא השתמשו בשכל? מדברים על כך שאנו היהודים חכמים, אז למה זה לא קרה?"

"פה היה כשל רוחבי בכל הדברים. חלקו ממש מנקר עיניים, כמו בגז". אך הכשל קיים לפיו גם בכימיקלים ובגז. "הייתה כאן הירדמות בשמירה. זה מעורר מחשבות נוגות".

פלשו לבניין

תמונת המצב העגומה אשר התגלתה בפני ששינסקי וחברי וועדתו היא שהקנתה לוועדה את תחושת הלגיטימציה לצעדים שעליהם המליצו ובראשם הנהגת מס על רווחי הפקת הגז שעשוי להגיע עד ל-50% במקרה של רווח גבוה במיוחד, לצד תמלוגים של 12.5%. "אני בעד הפרטה", מבהיר ששינסקי. "עדיף שהמדינה לא תפיק את משאבי הטבע שלה בעצמה, אלא שתפנה למיקור חוץ לטובת התהליך הטכני המסובך. אבל צריך לעשות מיקור חוץ בשכל, וצריך שהממשלה תקבל את החלק הנאות שלה בתור בעלת המשאב. הייתה לנו הצדקה מכל הבחינות – מוסרית, משפטית וכלכלית – להתערב". אפילו, הוא מדגיש, בדיעבד.

 להסבר להצדקה זו הוא מציג דימוי חזק: "למדינת ישראל יש בניין בתל אביב, ואנשים נכנסו והתחילו לגור בו בלי לשלם שכר דירה. המדינה באה ואמרה: סליחה, אתם גרים פה 20 שנה ולא משלמים". כשבעלי השליטה בגז, יצחק תשובה ונובל אנרג'י, באו בטענות כי המדינה משנה את הכללים באמצע המשחק, "אנחנו", אומר ששינסקי, "השבנו: כן, נכון. יציבות של מערכת זה חשוב אבל יש גם מטרות אחרות: לדוגמא שהציבור יקבל את החלק הנאות שלו".

החברה האזרחית השפיעה

כצפוי, המלצות וועדת ששינסקי בנושא תמלוגי הגז והנפט לא עברו בשקט. הנפגעים העיקריים מההמלצות, יזמי חיפושי הגז (בראשם יצחק תשובה) וכן גופים ציבוריים נוספים יצאו למערכה ציבורית נרחבת כנגד ההחלטה, מערכה שכללה גם מתקפה אישית על ששינסקי בדמות מודעות מכפישות בעיתונות והפגנות מול ביתו. אך למערכה זו הייתה גם תגובת נגד בדמות קמפיין ציבורי בעד פעילות הועדה והמלצותיה. "התעוררו עשרות עמותות שתמכו בנו, אשר בראשם הרב מיכאל מלכיאור וקמפיין '80/20' (ששמה מסמל את חלוקת הרווחים שביקשה להשיג לטובת הציבור)". את קמפיין ציבורי זה מכנה ששינסקי "ניצני מחאת רוטשילד". האם לתמיכה ציבורית זו הייתה השפעה? לששינסקי אין ספק. "אם לא הייתה תמיכה בעם, אני לא יודע מה נתניהו היה עושה".

בסופו של דבר, הממשלה אישרה את המלצות הוועדה (אם כי בגרסה מרוככת מעט מהמלצות הביניים) בדמות חוק מיסוי רווחי הנפט ב2010. אותו חוק אחראי לכך שבעשורים הקרובים יכנסו לקופת המדינה, על פי כל התחזיות, עשרות מיליארדי שקלים.

בנפול מונופול תשמח?

בחודש האחרון נושא הגז עלה שוב לכותרות. הממונה על ההגבלים העסקיים, דיוויד גילה, הודיע על פירוק שותפות הגז "לוויתן" של החברות דלק ונובל אנרג'י, וזאת משום ששותפות זו מהווה מונופול המאיים לפיו לפגוע משמעותית בתחרות בשוק.

ששינסקי צופה בהתפתחויות האחרונות מהצד, והוא מביע תמיכה מסויגת בפירוק ההסדר לצד חוסר שביעות רצון מהחלופות המוצעות כרגע. ההסדר הקיים, לדבריו, אכן היה בעייתי. "הגודל של מאגרי לוויתן ותמר יצרו מונופול דומיננטי שאי אפשר לערער עליו".

"אך מכירת חלק מהבעלות לחברה חיצונית לא תפתור את הבעיה לבדה", אומר ששינסקי. "במצב כזה ייווצר דואופול ודואופול לא יוצר שיווי משקל תחרותי". לדבריו, ספק אם אפשר בכלל לייצר תחרות בשוק הגז. "אני לא מאמין בתחרות בין שותפים על אותו מאגר. הסינרגיה ביניהם תמשיך. כפי שהראה הכלכלן רונלד קוז, במצב כזה [שבו יש לכל שחקן עלויות גבוהות להשתתפות בשוק, ייווצר מצב שבו בניגוד לתאוריה הכלכלית של שוק משוכלל], הנטייה תהיה להתמזג.

אז מה הפתרון?

ששינסקי מציע להצמיד את מחיר הגז בישראל למחיר העולמי. "מה שהדאיג אותי", אומר, "הוא שבשוק הגז בעולם קוראת מהפכה בגלל פצלי השמן (Fracking). בארה"ב מחיר הגז ירד ל-3$, והיא הפכה ליצרנית האנרגיה הגדולה בעולם. אני חושב שפצלי השמן יהפכו למגמה בעולם כולו". במצב כזה, מאחר ובהסכמים הנוכחיים מחיר הגז בארץ נקבע במנותק משוק הגז העולמי (אלא על ידי הצמדה למדד המחירים האמריקאי), המחיר בארץ יהיה הרבה יותר גבוה משאר העולם.

"לכן צריך לפקח על המחיר", אומר ששינסקי, "כך יקובע מצב שבו מחיר הגז בארץ יהיה שווה למחיר העולמי, ויימנע מהמונופול לנצל את כוחו לרעה ".

Beryl_alpha_from_air

האם יש סכנה כלשהי שישראל תחווה את 'קללת משאבי הטבע'?

על אף פרצופו המהורהר מעט הוא משיב שלא. "קללת משאבי הטבע (תופעה כלכלית פוליטית, בה מדינות בעלות משאבי טבע רבים חוות פגיעה בכלכלה ואי-שקט פוליטי כתוצאה מהתחזקות יתר של המטבע המקומי ומהיווצרות שחיתות), נוצרת כאשר המדינה נשענת באופן נרחב בהקפת משאבי טבע  ומזניחה תחומי פיתוח אחרים. רווחי הגז, שהם אמנם משמעותיים מאוד, אמורים להוות כ2% מהתוצר של ישראל. אינני חושב שהמדינה תתיר את הרסן ולא יהיה אכפת לה מתחומים אחרים".

בשורה התחתונה, מדובר בברכה ולא קללה?

"אין ספק. עד כמה? עד 2040, מדובר ב-80 מיליארד דולר". סכום עתק זה, שיוזרם לכספי המדינה, מסב לששינסקי גאווה. אך בסופו של דבר הוא מסכם, "השאלה היא מה יעשו עם אותו הכסף. אלוהים נמצא בפרטים. השאלה מה יעשו עם הרווחים".

 קודם גז, אחר כך כל השאר

ביוני 2013 נקרא ששינסקי לעמוד בראש וועדה נוספת, שתעסוק במדיניות הפיסקאלית בכלל תחום משאבי הטבע – בהם הציבור, כאמור, איננו נהנה מהרווחים כלל. בדומה להמלצות בתחום הגז, לצד הסדרה של תחום התמלוגים, ישנה הצעה משמעותית ביותר של הטלת מס רווחים על כלל משאבי הטבע: מס של 42% על רווחים של מעל 11%. השינוי צפוי להכניס לקופת המדינה חצי מיליארד שקל בשנה.

המלצות הוועדה אושרו בינתיים פה אחד בקבינט, וממתינות כעת לדיון ואישור הכנסת – אישור שכמובן מתעכב עם הקדמת הבחירות. בינתיים, באופן בלתי נמנע כנראה, יש מי שמנסה לטרפד את המהלך. "ברור לי שהלוביסטים עובדים", אומר ששינסקי, "אני יודע שכימיקלים לישראל (כי"ל) עובדים אצל כל עורכי העיתונים מסביב לשעון. יש מצב מאוד א-סימטרי: יש להם 2 משרדי עורכי דין והם מקדישים מיליונים רבים כדי שהחוק הזה לא יעבור". הקמפיין הפעם פחות אישי וצעקני, אומר ששינסקי, אך יתכן שבכך הוא גם יותר מסוכן: "הפעם הם עובדים יותר בשכל מאשר מה שהיה עם הגז (הועדה הראשונה). הם פועלים מתחת לפני השטח ובאופן פחות אגרסיבי ואישי". ישנם פוליטיקאים שניצבים בגלוי כנגד המלצות הוועדה, בראשם סילבן שלום, שר האנרגיה והשר לפיתוח הנגב והגליל. כלפיו וכלפי פוליטיקאים דומים טוען ששינסקי: "קודם הם מגנים על הטייקונים ועל משפחת עופר ואז הם טוענים שהם מגנים על העובדים. בעשור האחרון, משפחת עופר קיבלה 650 מיליון דולר של דיווידנדים, וההשקעה בנגב (של הממשלה) הייתה רק 150 מיליון דולר. אז על מה אתה מדבר?" ששנסקי מספר בסיפוק על ניסיון לא-מוצלח של חברת כי"ל לקשור בין המלצות הוועדה לבין החלטת החברה על סגירת מפעל המגנזיום. טענה זו נתקלה בתגובה מפתיעה של ועד עובדי המפעל, שעמדו לצד המלצות הוועדה והאשימו את החברה בספין.

בסופו של דבר, ששינסקי מאמין כי המלצות וועדה זו יאומצו. "אני אופטימי. לא משנה מי יהיה בממשלה, ההמלצות יאושרו כי יש תמיכה מצד העם. היום בכנסת יודעים שהעם בעד הדברים שהצענו. לכן זה יעבור, למרות כל האינטרסים".


חלקו השני של הראיון יתפרסם בקרוב ויעסוק בשאלת אופי ותוכן לימודי הכלכלה באוניברסיטאות בעולם ובפרט באוניברסיטה העברית. הישארו עמנו.

מחשבה אחת על “ראיון שני בסדרת הפרופסורים של האוניברסיטה העברית עם איתן ששינסקי (חלק א')

להגיב על עידן לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s